פסק-דין בתיק ע"א 9578/06

1.                  בפני ערעור Keryx Biopharmaceuticals Inc, היא הנתבעת 3 בתיק העיקרי (להלן- קריקס אינק) על החלטת כבוד הרשמת, השופטת ג' כנפי-שטייניץ, מיום 15.10.06 (בש"א 3313/05), לפיה נדחתה בקשת קריקס אינק לבטל היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום המדינה אשר ניתן בעניינה ביום 11.7.05.

2.                  עניינו של התיק העיקרי (ת.א 7174/05) בתביעה לתשלום פיצויים בסכום של כ- 4.3 מליון ש"ח, שהגישה ר.מ.פ.א נכסים בע"מ (להלן- התובעת) נגד קריקס (ישראל) בע"מ (להלן- קריקס ישראל); קריקס ביומדיקל טכנולוגיס בע"מ (להלן- קריקס ביומדיקל); קריקס אינק; מר מייקל וויס, ומר רוברט טרכטנברג. על פי האמור בכתב התביעה, קריקס ישראל, קריקס ביומדיקל וקריקס אינק הן חברות ביוטכנולוגיה העוסקות במחקר ופיתוח של תרופות. קריקס ישראל היא חברה ישראלית הנמצאת בבעלות מלאה של קריקס אינק (חברת האם), אשר מקום מושבה בארה"ב. קריקס ביומדיקל היא חברה אחות של קריקס ישראל ומקום מושבה בישראל. ביום 21.12.00 נערך הסכם בין התובעת לבין קריקס ישראל, לפיו השכירה התובעת לקריקס ישראל שתי קומות בבניין שבבעלותה, לתקופה של חמש שנים (להלן- הסכם השכירות). לשם התאמת המושכר לצרכי קריקס ישראל,  בוצעו בו עבודות בינוי על פי הסכם שנחתם בין התובעת לבין קריקס ביומדיקל. מר איירה וינשטיין, מנהל הכספים והתפעול של קריקס אינק, חתם על הסכם עבודות הבינוי בשמה של קריקס ביומדיקל ובשמה של קריקס ישראל, אשר ערבה להתחייבות קריקס ביומדיקל. בדיעבד התברר לתובעת, כי קריקס ביומדיקל עשתה שימוש במושכר יחד עם קריקס ישראל, וכי הציוד במושכר היה רכושה של קריקס ביומדיקל. כשנתיים וחצי לאחר חתימת הסכם השכירות, החל מחודש יולי 2003, חדלה קריקס ישראל מלשלם את התשלומים החלים עליה על פי הסכם השכירות. לפיכך, פנו נציגי התובעת אל מר טרכטנברג (שהוא, לפי הטענה, דירקטור ומנהל בפועל של קריקס ישראל וקריקס ביומדיקל, וכן יועץ ודירקטור של קריקס אינק), והלה מסר להם כי הוא ממתין להנחיות מחברת האם בארה"ב (קריקס אינק). בסופו של יום מסר מר טרכטנברג לנציגי התובעת, כי קיבל הוראה מקריקס אינק שלא לשלם לתובעת את התשלומים המגיעים לה על פי הסכם השכירות. במהלך חודש יולי 2003 עזבו קריקס ישראל וקריקס ביומדיקל את המושכר באופן חד צדדי, תוך הפרת תנאי הסכם השכירות וגרימת נזקים לתובעת.

3.                  התובעת הגישה בקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה לנתבעים קריקס אינק ומייקל וויס (מנכ"ל קריקס אינק), אשר מקום מושבם בארה"ב. התובעת ביססה את הבקשה על טענות בדבר אחריותם של נתבעים אלה  לנזקים שנגרמו לה מכוח ביצוען של עוולות בנזיקין (גרם הפרת חוזה, תרמית והטעייה; וביחס למר וויס גם מכוח הפרת חובת תום הלב) וכן על ייחוס חובותיה של קריקס ישראל לקריקס אינק מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך. התובעת תמכה בקשתה בתצהיר מנהלה, מר יאיר הדר. ביום 11.7.05 ניתן החלטה "כמבוקש" בבקשת התובעת לקבלת היתר ההמצאה (בש"א 2445/05).

4.                  ביום 3.10.05 הגישו קריקס אינק ומייקל וויס בקשה לביטול היתר ההמצאה שניתן בעניינם (בש"א 3313/05). הבקשה לא נתמכה בתצהיר. בדיון בבקשה, ביום 13.6.06, נחקר המצהיר מטעם התובעת, יאיר הדר. ביום 15.10.06 ניתנה החלטה בבקשה. כבוד הרשמת קבעה, כי היתר ההמצאה שניתן ביחס למר וויס יבוטל, בעוד שהיתר ההמצאה שניתן ביחס לקריקס אינק יוותר בעינו. על קביעה אחרונה זו משיגה קריקס אינק בהליך שבפני.

5.                  הערעור נדון בדרך של סיכומים בכתב (ראה החלטה מיום 16.1.07). קריקס אינק הודיעה, כי ניתן לראות בהודעת הערעור שהגישה סיכומים מטעמה. התובעת הגישה סיכומים, וקריקס אינק לא מימשה את זכותה להשיב לסיכומי התובעת.

6.                  טענתה המרכזית של קריקס אינק היא, כי אין לתובעת עילת תביעה נגדה, ולכן, בהיעדר יריבות בין השתים, אין הצדקה לצרפה כנתבעת בהליך המתקיים בישראל. לטענתה, לא הייתה צד להסכם השכירות אשר נחתם בין התובעת לבין קריקס ישראל, והיא אף לא ערבה באופן אישי להתחייבויותיה של קריקס ישראל. התובעת הסתפקה בקבלת ערבות בנקאית בסכום של 220 אלף דולר מקריקס ישראל, אותה כבר מימשה. קריקס ישראל היא חברה בעלת אישיות משפטית נפרדת מקריקס אינק, ואין כל עילה או הצדקה להרים את מסך ההתאגדות של קריקס ישראל. עוד נטען, כי טענות בדבר הרמת מסך ההתאגדות אינן מהוות עילת תביעה, וכי הענקת היתר ההמצאה מהווה, הלכה למעשה, הרמה של מסך ההתאגדות. קריקס אינק מוסיפה, כי יש לדחות את טענות התובעת בדבר מצגים שהוצגו לה, כביכול, בשלב הטרום חוזי על ידי קריקס אינק, שכן הסכם השכירות מגלם את כל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים עד לחתימתו. עוד טוענת קריקס אינק, כי התובעת לא הוכיחה קיומם של התנאים הדרושים למתן היתר המצאה על פי החלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- התקנות).

התובעת חוזרת על טענותיה, אשר התקבלו על ידי כבוד הרשמת בהחלטה מושא הערעור. לטענתה, מאחר שקריקס אינק לא הגישה בשום שלב תצהיר מטעמה, עומדת בפני בית המשפט גרסה עובדתית אחת, היא גרסתה של התובעת, כפי שהובאה בתצהירו של יאיר הדר. גרסה זו לא נסתרה בחקירתו של הדר, היא התקבלה על ידי כבוד הרשמת, ואין מקום להתערב בכך. על פי האמור בתצהירו של הדר, ישנו עירוב מלא בין פעולתה של קריקס אינק לבין פעולתן של חברות הבת הישראליות (קריקס ישראל וקריקס ביומדיקל), בין היתר, בנושא הסכם השכירות והפרתו. כך, לדברי התובעת: " המדובר באשכול חברות, בו לכל אחת מהחברות היה תפקיד - חברה אחת (קריקס ישראל) שימשה כ'יד החותמת' וחברה אחרת (המערערת [קריקס אינק] ) שימשה כ'יד המחזיקה בארנק'" (פסקה 37 לסיכומי התובעת). כמו כן, ישנה זהות פרסונלית בין נושאי התפקידים בחברות השונות. בנוסף טוענת התובעת, כי קריקס אינק הציגה בפניה מצג שווא לפיו היא עומדת באופן מלא מאחורי הסכם השכירות, וכי הסיבה בשלה קריקס ישראל דווקא חתמה עליו נעוצה בשיקולים כלכליים בלבד (היות קריקס ישראל מפעל מאושר). לפיכך, טוענת התובעת, כי קמה לה עילת תביעה נגד קריקס אינק הן מכוח עילות שבדיני התאגידים, כגון: הרמת מסך, מימון דק ועירוב נכסים, והן מכוח עילות שבדיני הנזיקין, כגון: מצג שווא, גרם הפרת חוזה, תרמית והפרת חובת תום הלב. לטענת התובעת, קריקס אינק היא בעל דין דרוש ונכון בתובענה,  ומגוון השיקולים המעורבים בעניין תומכים בהחלטה לדון בטענות שיש לתובעת נגד קריקס אינק במסגרת התביעה נגד קריקס ישראל וקריקס ביומדיקל.

7.                  דין הערעור להידחות. כבוד הרשמת נתנה דעתה לאמות המידה באשר להענקתו של היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה והחילה אותן על נסיבותיו של העניין שבפנינו כדבעי. החלטתה מפורטת ומנומקת, ואיני רואה כל מקום להתערב בה. להלן אבאר עמדתי.

8.                  כפי שפורט בהחלטתה של כבוד הרשמת, מושא הערעור שבפני, סמכותו של בית המשפט להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה מעוגנת בהוראות תקנות 500-501 לתקנות, לפיהן על מבקש ההיתר להראות כי יש בידו " עילת תביעה טובה" (תקנה 501(א) לתקנות), או: " תביעה ראויה לטיעון" (ע"א 98/67 הנס ליבהר נ' "גזית ושחם" חברה לבנין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 249) נגד הנתבע הזר, וכי נתמלאו התנאים הקבועים באחת מהחלופות שבתקנה 500 לתקנות. בהתקיים התנאים האמורים, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהכריע האם בנסיבות העניין ראוי להתיר את ההמצאה.

באשר לקיומה של עילת תביעה ראויה לטיעון נגד קריקס אינק, בחנה כבוד הרשמת את טענות התובעת בדבר ההצדקה להרים את מסך ההתאגדות של קריקס ישראל לאור הוראת סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, בנוסחה הרלוונטי (עובר לתיקון 3 לחוק). בהחלטה נקבע, כי המדובר " בהוראה רחבה החובקת מגוון רב של עילות להרמת מסך... המאפשרת להרים את מסך ההתאגדות 'אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן', והמעניקה לבית המשפט גמישות רבה בהפעלת שיקול דעתו בסוגייה זו". בהמשך לכך נקבע, כי " תצהירו של הדר, מנהל המשיבה [התובעת] ... מעלה את התשתית העובדתית הנחוצה לבקשה והמצדיקה בירור עובדתי ומשפטי של התביעה לגופה, לרבות טענות המשיבה [התובעת] למימון דק, ולעירוב נכסים בין החברות באשכול". לנוכח המסקנה אליה הגיעה, לא ראתה כבוד הרשמת להידרש לבחינה מקרוב של יתר  עילות התביעה להן טענה התובעת נגד קריקס אינק על פי דיני הנזיקין, ולגביהן קבעה, כי הנן " טענות אשר נטענו באורח כללי ובלתי מפורט" (פסקה 5 להחלטה).

9.                  איני רואה מקום להתערב בקביעה זו של כבוד הרשמת. על פי ההלכה הנוהגת, כפי שנקבע ב- ע"א 98/67 הנ"ל (בעמ' 248), מבקש היתר ההמצאה אינו נדרש להוכיח את עילת תביעתו באותה רמת וודאות הדרושה במשפט עצמו, והדיון, בשלב זה, אינו נעשה לגופו של עניין (ראה, למשל, ע"א 74/83 חיים סארפסאדה ראד נ' יעקב חי, פ"ד מ(2), 141, 146; רע"א 3872/04 ד"ר נחמן וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A ואח', פ"ד נט(1) 24, 30; ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 247-248). כמו כן, בדיון בבקשה לקבלת היתר המצאה יש להעניק חשיבות רבה לאמור בתצהיר התומך בבקשה והמבסס את עילת התביעה (ע"א 694/86 דוד אוסטפלד נ' משה בהירי, פ"ד מג(3) 95, 97; ע"א 548/79 בוריס ורנבוט נ' "אלבה" חברה לציוד וחמרים, פ"ד לד(4) 337, 339; זוסמן, שם, בעמ' 248).

בענייננו, התשתית העובדתית שביסוד הבקשה להיתר המצאה הובאה בתצהירו של המצהיר מטעם התובעת, יאיר הדר. תשתית זו לא נסתרה בחקירתו של הדר בבית המשפט, וקריקס אינק אף לא ניסתה להביא ראיות לסתור, למשל, באמצעות הגשת תצהיר מטעמה. האמור בתצהיר הדר תומך, באופן לכאורי, בטענות התובעת בדבר העירוב המלא שחל בין פעולתן של קריקס אינק, קריקס ישראל וקריקס ביומדיקל, בין היתר, בנושא הסכם השכירות והפרתו. כך, לדברי הדר " ... מערכת היחסים שבין קריקס אינק לבין קריקס ישראל הנה, מערכת יחסים של גוף ואבריו או של חברה עיקרית (קריקס אינק) וחברה שולית (קריקס ישראל), המהווה צינור או שלוחה לפעילות החברה העיקרית, כאשר עיקר - אם לא כל - ההון והנכסים נמצאים בבעלותה של קריקס אינק, בעוד שקריקס ישראל מרוקנת מנכסים באופן אשר אינו מאפשר לה קיום עצמאי במנותק מחברת האם (קריקס אינק)" (פסקה 7.26 לתצהיר הדר). עוד הובאו בתצהיר הדר עובדות התומכות במסקנה הלכאורית, כי קריקס אינק נהגה בקריקס ישראל ב"מימון דק", במטרה להתחמק מהתחייבויותיה של האחרונה (ראה, למשל, פסקאות 7.27-7.29, 7.34-7.37 לתצהיר הדר), וכן בכך שקריקס אינק שלטה באופן מלא בפעולותיה של קריקס ישראל, במיוחד בקשר לכריתת הסכם השכירות ולהפרתו (ראה, למשל, פסקאות 7.30, 7.31-7.33 לתצהיר הדר). אני סבורה, כפי שסברה כבוד הרשמת, כי די בתשתית עובדתית לכאורית זו כדי להקים לתובעת עילת תביעה ראויה לדיון נגד קריקס אינק, המצדיקה לקיים את הבירור העובדתי והמשפטי של טענות הצדדים בבית המשפט בישראל. פשיטא, כי רק אם יתקבלו, בהליך העיקרי, טענות התובעת בדבר ההצדקה להרים את מסך ההתאגדות של קריקס ישראל, תיווצר יריבות ישירה, מחמת עילה זו, בין התובעת לבין קריקס אינק. מכאן שהמשמעות של הענקת היתר ההמצאה לקריקס אינק אינה, כי מסך ההתאגדות מורם באופן אוטומטי, אלא כי סוגיית הרמת מסך ההתאגדות תובא לדיון לפתחו של בית המשפט בישראל.

10.              אשר לבחינת התקיימותן של החלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות, הסתפקה כבוד הרשמת בבחינת אחת מן החלופות להן טענה התובעת, זו הקבועה בתקנה 500(10) לתקנות, לפיה ה" אדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". כבוד הרשמת קבעה, כי קריקס אינק היא צד דרוש ונכון להליך, שכן לו הייתה יושבת בישראל היה בית המשפט בישראל מוסמך לברר את התביעה נגדה, וזאת יחד עם התביעה נגד קריקס ישראל והנתבעים האחרים, בשים לב לטענות בעילה של הרמת מסך.

11.              גם בעניין זה איני רואה לשנות מהחלטת כבוד הרשמת. בהתבסס על התשתית העובדתית שהונחה על ידי המצהיר מטעם התובעת, ניתן להניח כי לו הייתה קריקס אינק יושבת בישראל היה זה נכון וראוי לכלול אותה כנתבעת באותו כתב תביעה נגד קריקס ישראל וקריקס ביומדיקל, לשם הכרעה משותפת בשאלות העובדתיות והמשפטיות שביסוד התביעה. עוד ניתן לקבוע, ועל כך אין מחלוקת של ממש, כי גם תנאי הסיפא של תקנה 500(10) לתקנות מתקיימים בענייננו, היינו, התובענה נגד בעלי הדין הישראליים הוגשה כהלכה, ואין היא, על פניה, משוללת יסוד. אעיר, כי בשלב קבלת ההחלטה בדבר היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה על פי החלופה שבתקנה 500(10) לתקנות, שוקל בית המשפט שיקולים שונים, ובהם קיומה של הצדקה עניינית לחייב נתבע זר להתייצב בישראל; משקלה הלכאורי של  התביעה נגד הנתבע הזר, ומידת הצורך בצירוף התביעות. בית המשפט נותן דעתו גם לשאלה, האם התביעה נגד המתדיין הישראלי היא שולית והוגשה רק כדי לאפשר בדרך זו את צירופו של הנתבע העיקרי, הזר (רע"א 3872/04  הנ"ל, בעמ'  30). מן הנתונים שבפני נראה, כי התובעת עומדת בכל אלה.

12.              כבוד הרשמת דחתה את טענת קריקס אינק, כי הבקשה להיתר המצאה הוגשה בשיהוי וקבעה, כי אין בהגשת הבקשה להיתר המצאה כחודשיים לאחר הגשת התביעה משום איחור בלתי סביר. עוד נדחתה טענת קריקס אינק בדבר חוסר ניקיון כפיים בהתנהגות התובעת, בכך שיצרה בבקשה להיתר המצאה את הרושם  כי מר וויס שימש כנושא משרה בקריקס אינק ובקריקס ישראל גם עובר לכריתת הסכם השכירות. כבוד הרשמת קבעה, כי ביטול היתר המצאה בשל חוסר ניקיון כפיים הוא צעד דרסטי וחמור אשר אינו הולם את נסיבות העניין שבפנינו, במיוחד כאשר היתר ההמצאה ביחס למר וויס בוטל. גם בקביעות אלה איני רואה מקום להתערב.

13.              כפי שבואר לעיל, ההחלטה האם להעניק היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, גם לאחר שמבקש ההיתר עמד בהצלחה בתנאים האמורים בתקנות. בענייננו, התשתית העובדתית שביסוד הבקשה; מהות השאלות שבמחלוקת; הצורך בבירור השאלות השנויות במחלוקת במאוחד נגד כל הנתבעים; מיקום הפעילות  המפרה, או המזיקה, לפי הטענה; ומהות טענות התובעת נגד קריקס אינק - כל אלה תומכים במסקנה, כי קיימת הצדקה עניינית לחייב את קריקס אינק להתייצב בישראל לדיון בתובענה שהגישה נגדה התובעת, כפי שקבעה כבוד הרשמת.

14.              על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הערעור. קריקס אינק תשא בשכר טרחת התובעת בערעור בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתן היום ב' בתמוז, תשס"ז (18 ביוני 2007) בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.